הטור השבועי מאת ד"ר רוני צבר
מחשבות לשנה החדשה
אנחנו בזנב של תקופת הסיכומים של השנה החולפת. כמו תמיד, גם הפעם, יש כאלו שהשנה הזו הייתה התגשמות כל הסיוטים שלהם והסיוטים של הקרובים אליהם, ולעומתם (כן, גם בשנה הזו), יש..
איך אתה שומר על עצמך?
השבוע שאלו אותי שני אנשים שונים, “איך אתה עושה את זה?”, ומישהי אחרת שאלה אותי “איך אתה שומר על עצמך?” הכוונה של שלושתם הייתה כמובן, איך אני שומר על עצמי מפני..
לא להמתת חסד. בהחלט כן למניעת סבל.
השבוע נזכרתי שוב למה אני שמח שאין בארץ אפשרות של המתת חסד. חבר סיפר לי על אחותו, שגרה בהולנד ואובחנה לפני כשש שנים עם ממאירות אלימה ביותר. הצוות הרפואי הקציב לה..
אל תגיד לה כלום. היא לא יודעת.
בקושי הספקתי להגיע למפתן הדלת, וכבר יכולתי להבחין במשלחת שמחכה לי בסלון. אי אפשר היה להתבלבל, הם כולם היו מאותה משפחה. כאילו הלבישו את אותם תווי פנים על 10 גברים, נשים..
לפעמים זה פשוט מתרסק
“בא לי למות”. שמעתי את שילוב המילים הזה מאות פעמים בחיי המקצועיים. הפעם האחרונה הייתה שונה. שונה, משום שהיא לא נאמרה על ידי מטופל המתמודד עם מחלה מאיימת חיים..
כשהעיניים באמת אומרות הכל
ארבעתנו יושבים סביב שולה, בעלה אלי, הבת הבכורה אילנית, המטפלת הזרה מרי ואני. כולנו מרוכזים בדבר אחד בלבד, בעיניים של שולה. או יותר נכון בתנועה שלהן. כמעט ולא נושמים,..
על אומץ וקנאה- טור פרידה
לכל איש טיפול יש את אותו מטופל או מטופלת שנשארים איתם לנצח. מישהו שנצרב עמוק בפנים. מישהו, שמבין מאות אלפי תמונות וחוויות ורגעים של טיפול ששטים להם באופן אקראי בים..
בזכות הבחירה
אם יש מילה אחת שמגדירה עבורי את המשמעות העמוקה ביותר בטיפול פליאטיבי, היא המילה..
להאכיל או להזין? זו השאלה
“אמא לא אכלה כמעט דבר כבר כמה שבועות…ביומיים האחרונים היא לא נותנת להכניס לה כלום לפה… אם כבר מצליחים להכניס, זה נשאר בפה שלה שעות מבלי שהיא תבלע… אנחנו..
סוד הגן הנעלם
השעה הייתה כמה דקות לפני השעה שש. במראה האחורית של האוטו שלי זהרה שקיעה מרהיבה של פטל כשנכנסתי לבאקה אל גרביה, בדרכי לביקור קבלה של מטופל חדש. מישהו מהמשפחה חיכה לי..
ותודה לפרויד
“אני חייבת להתייעץ איתך,” היה לשון ההודעה ששלחה לי נעמי, אחת האחיות הכי מנוסות בצוות שלנו. בטלפון היא נשמעה מוטרדת. מסתבר שהיא בדרך לביקור בית אצל מטופלת ששמה..
אני לא שווה כלום.
ישבנו ארבעתנו סביב שולחן פינת האוכל, מסתכלים אחד על השני, כשבתווך צלחת עוגיות שנאפו לא מזמן וקערה עם פירות קיץ. אמא, שתי בנותיה האוהבות והמסורות, ואני. “אני כבר לא..
כמה מילים על המושג "תקווה"
תקווה זו אחת המילים שאני שומע הכי הרבה במהלך יום עבודה ‘שגרתי’. החל מ “ד”ר רוני, אתה חושב שיש עוד תקווה?” דרך “כל עוד תחשוב חיובי – תמיד תהיה..
צבר רפואה - תחילת המסע
אני הייתי רופא צעיר, קצת מבוהל בעצמי, והיא לקחה את ידי בידה והכניסה אותי בשערה של הרפואה..