לפני שבועיים הגיעה תזכורת ואיתה עוד פרטים חשובים. מסתבר שמדובר בהאקתון שמשתתפיו הם חניכי תכנית Moshal בישראל. אני מודה שמעולם לא שמעתי על התכנית קודם לכן. אז קראתי. למדתי שזו תכנית יוצאת דופן שהוקמה על ידי נדבן יהודי מדרום אפריקה, שמטרתה קידום נערות ונערים מהפריפריה החברתית בישראל (יש גם תוכנית זהה בדרום אפריקה) ולקדם ולתמוך בהם במעטפה עשירה וכוללת, כך שיוכלו לסיים בהצלחה לימודי רפואה או הנדסה.
אני מדגיש- נערים ונערות שבאים מבתים עם אלימות או דלים באמצעים חומריים או עם העדר מסוגלות הורית או ילדים בודדים במרחב. או גם וגם וגם וגם. כולם באים מבתים שבהם הם הראשונים שישיגו תואר אקדמי. ועכשיו, אחרי הרקע הזה, הייעד לתואר ברפואה או הנדסה נשמע לא פחות מקסם.
וקסם היה שם. בכמות בלתי מוגבלת. ממש אבק של פיות מילא את החללים הרבים של פארק היי-טק צפון, ששם נערך ההאקתון. כ-150 חניכי.ות התוכנית, כולם בשנים צעירות של התואר, התחרו ביניהם (בקבוצות) בשלושה מסלולים:
1. ניהול ומניעה של סיבוכי מחלת הסוכרת,
2. ניהול מחלות מעי דלקתיות
3. תקשורת רופאים – מטופלים בכל האמור למכתבי קבלה ושחרור מבית החולים.
אני הייתי חלק מצוות השיפוט בראשותה של פרופ׳ עידית מטות, של קבוצה שלוש- תקשורת עם מטופלים.
בניהול מופתי, שלא היה מבייש שלב גמר בתחרות בהרווארד, עלו בזו אחר זו שבע קבוצות והציגו את המחשבות שלהן והפתרונות לאתגר העצום שהוא שגרת היום יום של כל איש צוות רפואי: איך מסכמים מידע רפואי באופן אנושי, מקצועי, וענייני, בשפה מובנת למטופלים וכל זה במינימום זמן (כי אף פעם אין מספיק זמן). מעבר לרעיונות יצירתיים להפליא ומצגות שהוגשו בהמון התלהבות היו גם קבוצות שהצליחו לכתוב (בפחות מ 24 שעות מרגע תחילת התחרות) גם מספיק שורות קוד כדי לייצר מוצר ראשוני משכנע. בקיצור, נשארתי עם לסת שמוטה.
אבל מעל הכל היו הילדים עצמם (ואני מספיק זקן כדי להגיד שהם ילדים). חבורה מופלאה ומגוונת של ילדים וילדות חכמים.ות, חריפות.ים, חרוצים.ות ורעבים.ות. מאוד מאוד רעבים.ות להצליח ולהראות לכולם ולעולם מי ומה שהם.ן.
אחרי שלב השיפוט, בחוץ, הם.ן ניגשו ושאלו המון שאלות ורצו לקבל משוב ושאבו כל מילה. ובעיקר בלטה מאוד הכרת התודה. הם.ן הודו על עצם העובדה שפיניתי זמן והגעתי ושזה חשוב לי. איזה נוער של היום מודה לך שפינת את הזמן עבורו?
אצל החבורה הנפלאה הזו שום דבר לא מובן מאליו. אלו ילדים שנלחמו על הכל. כל חייהם. והם אסירי תודה על כל דבר שהם מקבלים. אני בטוח שהם יהיו הרופאים.ות והמהנדסים.ות הכי טובים שיש ואני אשמח תמיד שהם יהיו חלק מצוות צבר רפואה.
עובדתית, כבר הזמנו שניים מהסטודנטים להנדסה שיעזרו לנו בבניית התיק הרפואי החדש, ואני ׳אורב׳ בסבלנות לרופאים.ות שיסיימו את לימודיהם.ן. חזרתי הביתה מרחף. תודה לכם נשים נהדרות שמובילות את את תכנית Moshal בתבונה בחמלה ובמקצוענות על. אני הייתי נותן לכן לנהל את המדינה כולה.
שנה טובה.
