מחלות הדמנציה משפיעות בעיקר על מבוגרים, במיוחד בגילאי 65 ומעלה. ככל שהאוכלוסיה העולמית מזדקנת, השכיחות של מצבים אלה נמצאת בעלייה. על פי הארגון הבינלאומי Alzheimer's Disease International (ADI), שהוא פדרציה של 105 אגודות אלצהיימר ודמנציה ברחבי העולם, למעלה מ-55 מיליון אנשים ברחבי העולם חיים כיום עם דמנציה, ועד 85% מהם אינם מקבלים טיפול ותמיכה. מספרם של נפגעי הדמנציה ברחבי העולם צפוי להגיע ל-139 מיליון עד 2050.
כיום עדיין אין תרופות לטפל או למנוע את מחלות הדמנציה, אך ישנם מחקרים וניסויים בתרופות שמטרתן להאט את התקדמות מחלת האלצהיימר ויש תרופות המשמשות להקלה זמנית על תסמינים קוגניטיביים. בנוסף לכך, ישנן גישות טיפול שיכולות לסייע בניהול תסמיני הדמנציה והאלצהיימר ולשפר את איכות החיים של אנשים שנפגעו כגון התערבויות התנהגותיות וטיפול קוגניטיבי.
למטפלים, לבני המשפחה ולאנשי מקצוע בתחום הבריאות יש תפקיד משמעותי בהערכת הצרכים של הסובלים מדמנציה ואלצהיימר ובהתאמת ההתערבויות בהתאם. תקשורת וסבלנות הם מרכיבים מרכזיים בניהול התנהגויות ושיפור היכולות הקוגניטיביות.
בשלבים המוקדמים של דמנציה, אנשים עשויים להפגין פגמים קלים בזיכרון ואתגרים קוגניטיביים, ולעתים קרובות שומרים על רמת עצמאות בפעילויות היומיומיות. לעומת זאת, בדמנציה מתקדמת, הירידה הקוגניטיבית היא חמורה, וכתוצאה מכך יש הדרדרות ניכרת בזיכרון, בתקשורת ובהיגיון. אנשים עשויים להתקשות לזהות את יקיריהם, מקומות, או אפילו את עצמם. משימות פשוטות כמו הלבשה או אכילה הופכות לאתגרים מסובכים. קיימים שינויים רגשיים והתנהגותיים המובילים לשינויים במצב הרוח, רוגז ולפעמים התנהגות תוקפנית.
המגבלות הגופניות הופכות בולטות, עם ירידה במיומנויות המוטוריות ובקואורדינציה. עלולות להתעורר בעיות ניידות, וכן סיכון מוגבר לנפילות ולפציעות. בנוסף, אנשים עשויים להתמודד עם קשיים בבליעה, דבר המוביל לבעיות תזונה.
באופן כללי, דמנציה בשלב מתקדם מביאה לאובדן משמעותי של עצמאות ולצורך מוגבר בסיוע וטיפול. מתן תמיכה המתייחסת להיבטים הפיזיים והרגשיים הופכת להיות חיונית כדי להבטיח את רווחתם ונוחותם של המטופלים ומשפחותיהם.
לעתים קרובות עולה השאלה האם ניתן לטפל בדמנציה בשלב מתקדם בבית. רוב המשפחות בוחרות להשאיר את יקירהן המתמודדים עם אלצהיימר ושאר מחלות הדמנציה בבית, בסביבה המוכרת והמרגיעה. עובר חולים אלה, כל שינוי סביבתי, ולו הקטן ביותר, יכול לגרום להתדרדרות התסמינים, לבלבול, חוסר רוגע, חוסר שינה, ותופעות נוספות. בשלבים מתקדמים של המחלה, חשוב במיוחד לייצר עבור מטופלים אלה סביבה רגועה וחסרת שינוי, ולהעניק להם איכות ונוחות חיים מירביות, תוך איזון כאב ותסמינים ככל שניתן. בשלבים אלה, כל חולה דמנציה הישראל זכאי על פי חוק לקבל טיפול פליאטיבי במסגרת הוספיס בית, במימון מלא של כל קופות החולים.
נהוג לחשוב כי טיפול פליאטיבי במסגרת הוספיס מוענק אך ורק לחולים אונקולוגיים. אך בישראל כל חולה במחלה חשוכת מרפא בשלבים מתקדמים, זכאי לשירות, כאשר תחת הגדרה זו נכללת כל מחלה מקצרת חיים – אלצהיימר ושאר מחלות דמנציה, מחלות אי ספיקה, ניוון שרירים, טרשת נפוצה ועוד.
הטיפול ברפואה פליאטיבית מתמקד בניהול והקלה של סימפטומים, הפחתת כאב ומתח, שיפור איכות ונוחות החיים של המטופל ושל יקיריו, ומתן תמיכה רגשית וסוציאלית.
שירות הוספיס בית של צבר רפואה לחולי דמנציה ואלצהיימר שואף למזער את הצורך באשפוזים, העלולים להוביל לבלבול ותופעות שליליות בקרב מטופלים אלו. השירות מסייע לטפל במגוון תסמינים, כולל בלבול מוגבר, נפילות, כאבים וחרדות, עם דגש חזק על נוחות המטופל, שמירה על כבודו ושיפור איכות חייו הכוללת.
הצוות הקליני זמין מסביב לשעון כדי להציע תמיכה והכוונה למשפחות והתייחסות מיידית לכל שאלה, דאגה או שינוי במצבו של המטופל.
