על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהתבסס על נתונים דמוגרפים באוכלוסיה, היקף בני 24-15 בישראל המתמודדים עם בולימיה לשנת 2020, היה כ 14,000 חולות ו-כ 4,000 חולים. המחלה מופיעה לעתים קרובות במהלך גיל ההתבגרות, אך היא יכולה להופיע בכל גיל, אינה בלעדית לבני נוער ויכולה להשפיע על אנשים לאורך כל החיים, כולל מבוגרים ואפילו ילדים.
האכילה המופרזת וההתנהגויות המפצות המאפיינות את המחלה מתנהלות לעתים קרובות בסתר. אנשים עם הפרעת האכילה זו בדרך כלל עושים מאמצים רבים כדי להסתיר את התנהגותם עקב רגשות בושה, אשמה ורצון לשמור על תחושת שליטה ופרטיות. אכילה מוגזמת, הכרוכה בצריכת כמות גדולה של מזון בתקופה קצרה, נעשית לעיתים קרובות בבדידות כדי למנוע שיפוטיות או ביקורת.
האופי החשאי של התנהגויות אלו עלול להקשות על בני משפחה, חברים או אפילו אנשי מקצוע לזהות את סימני המחלה. אנשים עם בולימיה עשויים לפתח אסטרטגיות להסתרת פעולותיהם, כגון שימוש בדיסקרטיות בחדרי שירותים או עיסוק בהתנהגויות מפצות כאשר הם מאמינים שלא יראו אותן.
ההיבט הסודי של הבולימיה מגביר את מורכבות ההפרעה ויכול להקשות על הנפגעים לפנות לעזרה. זיהוי הסימנים והבנת האופי של התנהגויות אלו חיוני להתערבות מוקדמת ומתן התמיכה הדרושה לאנשים המתמודדים עם בולימיה.
הסיבות המדויקות להפרעת האכילה אינן מובנות במלואן, אך סבורים ששילוב של גורמים גנטיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים ממלא תפקיד בהתפתחות בולימיה. התערבות מוקדמת וגישת טיפול אינדיבידואלית מקיפה חיונית לטיפול ולתמיכה בהחלמה.
זיהוי סימני מחלה זו כרוך בתשומת לב לאינדיקטורים התנהגותיים, רגשיים ופיזיים. אינדיקטורים אלו יכולים להיות עיסוק יתר במשקל וצורת הגוף, הליכה תכופה לשירותים לאחר הארוחות, וכן עדות להתנהגויות של התרוקנות כגון נוכחות של חומרים משלשלים.
סימן אפשרי נוסף הוא שחיקה של אמייל השן עקב הקאות מכוונות. מערכת העיכול מכילה חומצות חזקות המפרקות את המזון. כאשר הקאות מכוונות משמשות לריקון מזון מהגוף, חומצות אלו תוקפות את אמייל השן, והקאות חוזרות עלולות לשחוק קשות את האמייל. בנוסף לכך הפה, הגרון ובלוטות הרוק עלולים להתנפח ועלולים להיגרם רגישות וריח רע מהפה.
מבחינה רגשית, החולים עלולים לחוות שינויים במצב הרוח, חרדה או דיכאון. המעגל המתמיד של זלילה והתרוקנות מעודף האוכל עלול לגבות מחיר נפשי, לתרום לדימוי עצמי שלילי ולתפיסה מעוותת של הגוף. זיהוי הסימנים בשלב מוקדם הוא חיוני להתערבות מיידית וטיפול בבולימיה.
אילו טיפולים קיימים עבור המתמודדים עם בולימיה?
- ייעוץ תזונתי: הקניית הרגלי אכילה מאוזנים ויצירת תכניות לארוחות מותאמות אישית, ע"י דיאטנים, תוך התחשבות בצרכים התזונתיים של המטופל.
- פסיכותרפיה וייעוץ: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יעיל במיוחד. CBT עוזר למטופלים לזהות ולאתגר התנהגויות ודפוסי חשיבה לא בריאים הקשורים לבולימיה.
- ניטור רפואי: בדיקות רפואיות סדירות למעקב אחר הבריאות הגופנית, תוך הערכת סימנים חיוניים, רמות אלקטרוליטים וסיבוכים שונים. מעקב רפואי צמוד מבטיח התערבות בזמן והתאמות לתכנית הטיפול לפי הצורך.
- טיפול תרופתי: במקרים מסוימים, תרופות עשויות להירשם לטיפול במצבים כגון דיכאון או חרדה.
- גישות הוליסטיות: גישות הוליסטיות כוללות פעילויות כמו מיינדפולנס, יוגה וטכניקות להפחתת מתחים. תרגולים אלו תורמים לבריאות נפשית ופיזית כללית, ותומכים במסע ההחלמה.
- הדרכה: מתן הדרכה על מהות הבולימיה ופיתוח כישורי התמודדות. המטופלים לומדים לזהות טריגרים, מפתחים מנגנוני התמודדות בריאים יותר ובונים חוסן כדי למנוע הישנות.
- תמיכה שוטפת: לאחר השלב הראשוני של הטיפול, מתבצעים תמיכה ומעקב שוטפים באמצעות אנשי מקצוע. המשך מפגשי טיפול וגישה לקבוצות תמיכה תורמים להתאוששות מתמשכת.
- טיפול ואשפוז בית בחולים במחלת הבולימיה נרבוזה, המשלב את בני המשפחה בתהליך הטיפול, הוא אופציה נוספת עבור משפחות המעוניינות לשמר את שגרת החיים והרוגע של המטופל. ביקורי בית של צוות רב מקצועי יוצרים סביבה תומכת לתקשורת פתוחה, הבנה והשתתפות פעילה בהחלמתו של המתבגר. שיתוף המשפחה מסייע ביצירת סביבה ביתית נוחה ותומכת.
