הבית – המרחב הטיפולי האופטימלי עבור חולים בשלהי חייהם

הבית – המרחב הטיפולי האופטימלי עבור חולים בשלהי חייהם

הבית – המרחב הטיפולי האופטימלי עבור חולים בשלהי חייהם

הבית שלנו הוא המקום הבטוח שלנו, המקום המוכר בו נמצאת המיטה, השולחן, האזור האהוב עלינו, הזיכרונות שצברנו במהלך החיים וכמובן – האנשים שקרובים אלינו וחיות המחמד שלנו. כאשר מדובר על חולים סופניים שצריכים להתמודד עם כל הקשיים, הכאבים הפיזיים והרגשיים הרי שאשפוז בבית עושה את כל ההבדל. ההמצאות בבית מסייעת מאוד גם לבני המשפחה שיכולים להימצא בקרבת אהוביהם ולדעת שהם שוכבים במיטתם, במקום שלהם ולא בבית חולים שרק ההמצאות בו יוצרת תחושה רעה וסיכויי ההדבקות במחלות השונות עולים.

 

אשפוז ביתי הוא זכותו של כל חולה סופני, והוא ניתן על ידי קופות החולים ללא תשלום. הליווי ניתן על ידי רופאים מומחים, עובדים סוציאליים, אחיות ובעלי מקצוע נוספים מתחום הרפואה כאשר הגיבוי מתבצע במשך כל שעות היממה, 7 ימים בשבוע. אשפוז הבית מאפשר לחולה לקבל את הטיפול הטוב ביותר ולשמור על כבודו, שגרת חייו ושגרת בני משפחתו ככל אשר ניתן.

הצפייה בבן המשפחה האהוב בעודו הולך ודועך הינה קשה מנשוא אך בעזרת הצוות הרפואי המקצועי והמחבק יודעים בני המשפחה שהאהוב מקבל את הטיפול הטוב ביותר לאורך כל הדרך.

הצוות הרפואי זמין לכל בעיה, מגיע עם הכלים להתמודדות פיזית ונפשית ומספק תובנות, שירות מהיר ותמיכה מתמדת וממוקדת. עצם העובדה שהחולה לא צריך לנסוע אל בית החולים בכל פעם, לשהות בו ולהחליף רופאים ואחיות בשילוב הכלים שהצוות נותן לחולה ולבני משפחתו משנים את התחושה מקצה לקצה.

הצוות מסביר לחולה ולבני משפחתו על התהליך שצפוי להם – על השינויים הגופניים שיכולים להיות למשל: הופעת כתמים של שטפי דם, שינוי בדופק הלב, שינויים בקצב ועומק הנשימות, הפסקות נשימה, אכילה מעטה, שתייה מעטה וערנות מוגבלת. המידע וההסברים מאפשרים לחולה ולמשפחתו להיות מוכנים יותר לקראת ההידרדרות ולהבין, עד כמה שאפשר שהמוות הוא דבר טבעי. הצוות גם מסביר לבני המשפחה שזה בסדר להרגיש שהם חנוקים וזקוקים למעט הפסקה, שזה בסדר לעשות משמרות, שזה אנושי ושאינם צריכים לחוש אשמה בשל הצורך הזה.

 

היכולת להיפרד – סגירת מעגל

כשהחולה נמצא בסביבה הטבעית שלו יחד עם בני המשפחה והחברים הוא יכול להיפרד. לפרידה יש חשיבות עצומה.

הצוות מסביר לקרובים כיצד להתנהג – לא לפחד, להתבונן בחולה, להביט בעיניים, לגעת, לחבק, לנשק, להשמיע מוזיקה נעימה, לדבר ישירות אליו ולא עליו, לספר לו איזה יום היום ומי נמצא בחדר ולומר לו שאוהבים אותו ושהוא מוגן. חלק מהחולים הגוססים אפילו מגלים את עצמם בשלבים אלו ומתחילים לעסוק ביצירה.

הצוות הרפואי מאפשר לבני המשפחה גם לדעת שהחולה אינו סובל ודובר אמת כששואלים אותו על כאביו וסבלו – כל עוד פניו של החולה נינוחות ורפויות ולא מופיעים עליהן סימנים שמראים שהוא זועף ניתן להניח שהוא לא חווה סבל. ברוב המקרים, אומר הצוות, הדבר נכון.

אנשים רבים חשים תחושה של פספוס בעודם מביטים אחורה בזמן ומצטערים על מילים שלא נאמרו, על זה שלא חיבקו את אהוביהם ושלא הביטוי בעיניהם. הימצאותו של החולה בין כתלי ביתו ותחושת הרוגע שמתאפשרת תודות לטיפולו של הצוות הרפואי המסור שמסביר לבני המשפחה ולחולה כיצד להתמודד, מגדילים את הסיכויים לכך שהמילים החשובות יאמרו, שהמגע החם והחיוך יתקיימו ושבני המשפחה ייפרדו מהחולה באופן שלא ישאיר להם חרטות ויאפשר להם לזכור את החולה באופן חיובי.

Contact צרו
קשר
Contact Contact
Contact
Top