טיפול במתבגרים עם אנורקסיה לא טיפוסית בסביבה הביתית שלהם יכול לטפח מסגרת תומכת ומוכרת, ולקדם תחושת נוחות ומעורבות משפחתית התורמת ליעילות התהליך הטיפולי.
מדוע חשוב מאד לטפל באנורקסיה (כולל אנורקסיה לא טיפוסית) בגיל ההתבגרות?
שנות ההתבגרות, מגיל 11 ועד 18, הן תקופה קריטית להתפתחות גופנית, רגשית וקוגניטיבית. במהלך תקופה זו, בני נוער עוברים שינויים מהירים בגופם ובנפשם, דבר ההופך אותם לפגיעים במיוחד להשפעת מושגי היופי החברתיים והלחץ החברתי. לאנורקסיה לא טיפוסית בקבוצת גיל יש מספר השלכות:
השפעה התפתחותית: מתבגרים ומתבגרות עם אנורקסיה לא טיפוסית עלולים לחוות שיבושים בגדילה ובהתפתחות שלהם עקב תזונה לקויה ולא מספקת. סיבוכים רפואיים כמון ירידה קיצונית בדופק, הפסקת המחזור במידה וכבר היה, שיוני בקצב הגדילה, פגיעה בצפיפות העצה ועוד.
השלכות קוגניטיביות ורגשיות: גיל ההתבגרות הוא תקופה הכוללת התפתחות קוגניטיבית ורגשית מוגברת. אנורקסיה לא טיפוסית יכולה להפריע לתהליכים אלה, להשפיע על הלימודים, היחסים החברתיים והרווחה הרגשית.
ביסוס הרגלים בריאים: שנות העשרה חיוניות לביסוס הרגלים לכל החיים, כולל אלו הקשורים לתזונה ודימוי גוף. טיפול באנורקסיה לא טיפוסית במהלך תקופה זו חיוני למניעת התבססות של התנהגויות לא בריאות שיכולות להימשך בבגרות.
תסמינים של אנורקסיה לא טיפוסית
הכרת סימני אזהרה של אנורקסיה לא טיפוסית בקרב מתבגרות ומתבגרים חיונית להתערבות ותמיכה מוקדמת. למרות שהסימפטומים לא תמיד ברורים כמו באנורקסיה נרבוזה בגלל היעדר רזון קיצוני, עדיין ישנם סימנים שההורים צריכים לשים לב אליהם. הורים צריכים להיות קשובים לכל שינוי משמעותי ומתמשך בהתנהגות, רגשות או דפוסי האכילה של ילדם. אם נצפים סימני אזהרה, חיוני לפנות לאיש מקצוע, כגון רופא המשפחה. התערבות מוקדמת יכולה לשפר משמעותית את תהליך ההחלמה. תקשורת פתוחה וסביבה תומכת חיוניים לרווחתם של המתבגרות והמתבגרים.
להלן כמה סימני אזהרה:
דפוסי אכילה לא בריאים: בני נוער עם אנורקסיה לא טיפוסית עלולים לתפוס את עצמם כסובלים מעודף משקל למרות שהם בטווח משקל נורמלי, וכתוצאה מכך עלולים להפחית את צריכת המזון, להימנע מסוגי מזון מסוימים או לעקוב אחר שיטות דיאטה קיצוניות.
דימוי גוף מעוות: תפיסה מעוותת של הגוף, למרות שהמשקל תקין, היא סימן היכר של אנורקסיה לא טיפוסית. בני נוער עשויים להביע חוסר שביעות רצון מהמראה שלהם ולפחד מעלייה במשקל. למרות שעבר ירדו במשקל באופן ניכר יש רצון להמשיך ולרזות.
פעילות גופנית מוגזמת: המתבגרים עשויים לעסוק בפעילות גופנית כפייתית ומופרזת כאמצעי לשריפת קלוריות ולשליטה במשקלם.
עיסוק באוכל: מחשבות קבועות על אוכל, תכנון ארוחות וצריכת קלוריות צמצום ניכר של האכילה יכולות לשלוט במתבגרים ולהשפיע על יכולתם להתמקד בהיבטים אחרים של החיים. כמו כן יכולה להיות שקילה תכופה או הבעת דאגה עזה לגבי המשקל.
עצבנות ושינויים במצב הרוח: מתבגרים עם אנורקסיה לא טיפוסית עלולים להפגין עצבנות מוגברת ושינויים במצב הרוח. .
נסיגה חברתית: אנורקסיה לא טיפוסית יכולה להוביל לבידוד חברתי מכיוון שאנשים עשויים להימנע ממצבים חברתיים הכרוכים באוכל או דיונים הקשורים לגוף. מאידך במתבגרים שהיו במשקל עודף טרם תחילת המחלה יתכן והירידה במשקל גרמה לשיפור הדימוי העצמי ולחיזוקים חיוביים מהסביבה ולכן יהיה קושי נוסף לוותר על המשך הירידה.
עייפות וחולשה: המתבגרים עלולים להתלונן על תחושת עייפות או חולשה, דבר העלול להיות תוצאה של תזונה לא מספקת, ירידה בדופק וחסרים תזונתיים.
טקסי מזון: עיסוק בטקסים סביב אוכל, כמו חיתוך מזון לחתיכות קטנות או סידורו בדרכים ספציפיות, עשוי אף הוא להעיד על בעיה.
טיפול באנורקסיה לא טיפוסית אצל מתבגרות ומתבגרים
ישנם קווי דמיון בטיפול באנורקסיה לא טיפוסית ואנורקסיה נרבוזה. אולם, היעדר רזון קיצוני באנורקסיה לא טיפוסית עשוי להביא להבדל בניואנסים, כגון דגש רב יותר על היבטים התנהגותיים ופסיכולוגיים של ההפרעה. יש קושי לקבוע את משקל היעד וקושי רב יותר של המטופלים והמשפחה להבין את הצורך לעליה במשקל לשם החלמה, למרות שהמשקל יכול להיות תקין לגיל.
פסיכותרפיה: שיטות טיפוליות שונות, כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי, יעילות בטיפול במחשבות וההתנהגויות המעוותות הקשורות לאנורקסיה לא טיפוסית. מטפלים עובדים עם בני נוער כדי לחקור את הסיבות להפרעות האכילה שלהם ולפיתוח מנגנוני התמודדות.
מעורבות משפחתית: במקרים רבים, מעורבות משפחתית היא בעלת חשיבות מכרעת להצלחת הטיפול. שיתוף המשפחה מסייע ליצירת סביבה תומכת ומתייחס לדינמיקה המשפחתית.
קבוצות תמיכה: חיבור של בני נוער עם אנורקסיה לא טיפוסית לקבוצות תמיכה יכול לספק תחושת קהילה. שיתוף חוויות עם אחרים שמבינים את האתגרים יכול להיות רב עוצמה בתהליך ההחלמה.
ניטור רפואי: בדיקות רפואיות סדירות הכרחיות לניטור הבריאות הגופנית ולזהות סיבוכים כלשהם. אנשי מקצוע בתחום הרפואי יכולים לטפל בכל חשש בריאותי מידי.
שיקום תזונתי: גם באנורקסיה לא טיפוסית וגם באנורקסיה נרבוזה, שיקום תזונתי הוא מרכיב יסודי בטיפול. עם זאת, באנורקסיה לא טיפוסית, שבה אין רזון קיצוני, הדגש עשוי להיות על ביסוס מערכת יחסים מאוזנת ובריאה עם מזון.
