הצלחנו לקיים את מה שאמא ביקשה – לסיים את החיים בבית, איתנו.

לפני ארבעה חודשים וחצי קיבלתי טלפון שהפך את חיי:" אמא התאשפזה, תראה איך אתה מגיע". הקורונה השתוללה, וסגרו את נתב"ג, אז הגעתי בטיסה מיוחדת דרך פרנקפורט, עוד לפני הסיאוב של וועדת החריגים.

סרטן ריאות בשלב 4, לא מבשר טובות, אבל החלקים הנוראיים באמת, והנפלאים באמת- הם אלו התלויים בבני אדם: לא מאחל לאף אחד לעמוד מול רוקח/ת, כשאמו סובלת מכאבים עזים, שלא מוכן לקבל מרשם: לא כי המינון לא בסדר, ולא כי אין חתימה (גם זה קרה), אלא כי חסרות שתי מילים:" העלאה במינון". התחושה הזו, שאתה לא יכול לעזור לאמא שלך, ועכשיו צריך למצוא רופא תורן, שיהיה פנוי, קשוב, ויעניק מרשם חדש, למרות שהוא לא אונקולוג, ולבזבז את הזמן במקום לתת לה את משכך הכאבים, היא תחושה שאני לא מאחל לאף אחד.

ואז פגשנו את צבר. ד"ר רוני צבר הקים חברה שמלווה (בין השאר) חולים סופניים. לא הבנו עד כמה סופני הוא המצב של אמא, אולי, בין השאר, בזכות, שושי, האחות, וד"ר נג'יראן שטיפלו בה במסירות אין קץ. זה אומר שהם הגיעו אליה הביתה, כמה פעמים בשבוע, כמה שהצטרכו, והיו שם בשבילה, וגם בשבילנו, באמצע הלילה, בשבתות (שושי שומרת שבת), ובעיקר- במענה.

וכמה מילים אישיות לשושי:

שושי יקרה,
אני זוכר שדיברתי עם מכבי, שאמרו לי שייצרו איתי קשר מצבר רפואה "בימים הקרובים", והתקשרת תוך שעה. והגעת לאמא תוך שעתיים. וישבת בסבלנות אין קץ, עיניך פקוחות לרווחה והקשבת לה. לכל מילה ומילה, לכל דגש שלה על האופן בו היא רוצה לחיות (ואם נודה על האמת, בעיקר על האופן שבו היא רוצה למות ולסיים את חייה), על ההיסטוריה שלה. הקשבת והתפעמת, היית כל כך רגישה וסבלנית וקשובה. המילה "הוספיס" הייתה כל כך שגורה בפיך, כנראה, ממטופלים אחרים, מצד אחד, ומצד שני, ברגע שהתחלת לומר "הוס…" היית רגישה לתגובה שלי, ומייד תיקנת ל"טיפול תומך".

את אישה נדירה ברגישותך, בסבלנות ובסובלנות. בנכונות להיות כאן ועכשיו, בנכונות להישיר מבט אל המוות הצפוי, ועדיין להיות עם כל כך הרבה חמלה, רגישות, אכפתיות וזמינות. מהרגע הראשון שבו פגשת את אמא, ועד הרגע האחרון שבו עזרת לה בסבל הנורא שבו היא הייתה, בשבועות הספורים האלה שהחיים הפגישו ביננו, פגשנו אישה כל כך נדירה בבחירת המקצוע שלה, השליחות שלה. פגשנו במלאך של ממש, שבתוך הכאב הכי חד שיכול להיות בחיים (גם אם זו אמא וסבתא בסוף חייה, וגם אם זה גלגל החיים) במלאך שיודעת להנפיץ מרשמים, תרופות, להופיע פתאום בפתח הבית, או לומר לנו להגיע אליה. כל כך גמישה, כל כך מאפשרת, ועם זאת גם יודעת, או לפחות מראה שיודעת, עד כמה התהליך הזה קשה לנו. כל מילה שאמרת לנו הייתה משמעותית, כל רגע של מבט, כל קפיצה לבית שלנו, של אמא שלי.

אני מניח שרוב הילדים חושבים שההורים שלהם היו נדירים, אני מקווה לפחות בשבילם. עבורי, אמא שלי הייתה באמת עולם ומלואו: גידלה אותי לבד מגיל 8, ואני חייב לה חוב כל כך גדול שאת ההתחלה שלו: החזרתי דרכך: כל השנים היא אמרה לנו שהיא לא רוצה להגיע למצב שהיא "צל אדם", שלא מגיע לה, שהיא רוצה פשוט "לעמוד בתור לבנק, ולמות". אז פשוט זה לא היה, אבל גם לא היה הרבה מאוד סבל, ולא לזמן מאוד ארוך. הרבה בזכותך.

אני חושב על כל הדברים הקטנים שעשית ואמרת וכל כך שינו את התקופה האחרונה בחיים שלה, ויש מצב שאת בכלל לא מודעת אליהם: את זוכרת שאמרת לי שאני צריך לשאול את הרופא מה המצב? וכמה זמן נשאר? לקח לנו המון זמן לקבוע איתו, אבל השיחה התקיימה ביום שני בערב (כשהיא נפטרה בלילה שבין רביעי לחמישי, יום לאחר הבחירות). השיחה הזו הייתה מאוד חשובה בהבנה שלי שזה מאוד מאוד קרוב. בכל פעם כשיצאתי מהבית לעבוד, או להרכיב רהיטים בבית החדש שלנו, ולא הייתי איתה, אמרת לי שאי אפשר אחרת: שאני לא יכול להיות שם כל הזמן, ושזה בסדר. ידעתי את זה, אבל לשמוע את זה גם ממך, היה לי מאוד משמעותי, מרגיע ועוזר.
והכי חשוב: הלילה האחרון שלה: שהתחיל בשש בערב, כשהגעת וחיברת לה את ההכנה להזרקה התת עורית, וכשחזרת, לפני 2 בלילה והקלת לה כל כך על הסבל, והפסקת את הצורך שלי בהזרקה בעצמי, כדי שהיא לא תסבול. זה לא משנה שזו העבודה שלך: אני כל כך שמח שבחרת במקצוע הזה, ומוריד את הכובע בפניך שאת מצליחה לעשות את זה עם עוד ועוד מטופלים.

המשך החוב שאני חייב לאמא שלי, אחזיר לעולם, ואני ממשיך אותו גם כאן: בהכרת הטוב והכרת תודה, הרחבת הטוב הזה.  ד"ר רוני צבר, תדע שמה שאתן ואתם עושות ועושים הוא מדהים. שושי, תודה רבה רבה על השבועות הארוכים, האכפתיות, הרגישות, המסירות, הדבקות, האמונה, השליחות, הסבלנות, הקשב, החמלה והאהבה הגדולה שהרגשנו ממך. אמא שלי הייתה אשת מעשים, ואני מקווה שבמכתב הזה, ובמילים האחרונות של אמא שלי, שהצלחת לעזור לה ולהגשים אותן, את מוצאת המון כוח להמשיך את השליחות הנדירה שלך.

שושי, ד"ר נג'יראן וד"ר רוני צבר- אתם משנים עולמות, ונשמח לסייע לכם להמשיך ולעשות טוב כל כך, בתקופות קשות כל כך.

אנחנו מאוד מאוד מאוד מעריכים ומודים מעומק הלב,
עשר נפשות בעולם הזה (ועוד רבות אחרות) ואמא אחת שנמצאת בכולנו מעריכים עד אין קץ.